רסטורציה בזהב ובפוליכרום של ריהוט עתיק 
מקורותיה של האמנות של זהב חזרה לשומרים והמצריים לפני 3500 שנה, שמצאו כי הזהב יכול להיות מומר ליריעות דקות המיושמות על משטחים השונים. היה צנינו צ'ניני (1370-1440) בספרו ספר האמנות שפורסם ב 1437,הראשון שהכניס את האמנות של זהב בידיהם של אמני חובבים צ'ניני עושה ניתוח מושלם מפורט של כל התהליכים הדרושים להזהבת מים או שמן. אמנים כמו ג'וטו, מזאצ'ו , כדי להפוך את התהליך של זהב גילו שהעץ שתמיד נקבובית, חייבת להיות מכוסה בטיח כדי למנוע פירוק בזהב כדי להתחיל רדיד זהב מונח על כרית קטיפת עור, ומשתמשים במברשת עם שערות ארוכות רכות בדרך כלל סנאי שנקראו פולונז. האדמה הטבעית מדוללת במים מעורבבים עם דבק ואלכוהול ומכאן ההגדרה "הזהבת מים" וברגע זהב הופך במגע עם המשטח הרטוב נספג כמו מגנט. בסיום הנחת הזהב מוברש בשביל לתת לו מראה מתכתי. זה נעשה במקור עם שן של כלב, עד שהתגלה האגתה מעודנת האבן , שלוטשת ברכיבת על ידית עץ. ולאחר שעבר במהירות על משטח זהב מפיק זוהר טבעי שקוף של זהב. בסוף התהליך צובעים את המשטח עם לכה גומי או לכה אנטיאוקסיד וצבעי שמן שמספקים רקע צבעוני לרדיד זהב או כסף